הקדמה

כידוע, שביעי של פסח איננו חג נפרד מחג הפסח, בניגוד לשמיני עצרת, המהווה חג עצמאי בסוף חג הסוכות. כלומר, שביעי של פסח הוא היום האחרון של חג הפסח בלבד. הדבר בא לידי ביטוי בכך שבשביעי של פסח לא אומרים הלל שלם ולא מברכים “שהחיינו”. בכל זאת, הוא שונה מימי חול המועד בכך שהוא יום טוב, כמו היום הראשון של פסח.

חג הפסח בנוי, אם כן, מיום טוב בראשו ומיום טוב בסופו, כאשר בתווך ימי חול המועד. לגבי היום הראשון של פסח – אנו יודעים היטב שבאותו הלילה אכלו בני ישראל את קרבן הפסח, בעוד שבחוץ הייתה מכת בכורות, וזה היה ליל שימורים. אך ביחס לשביעי של פסח – לא מפורש בתורה מדוע יש לחגוג אותו כיום טוב.


קריעת ים סוף

למעשה, הצווי הראשון על חג הפסח, המזכיר בתוכו גם את יום שביעי של פסח, מופיע עוד לפני יציאת מצרים, ואף לפני מכת בכורות:

“וביום הראשון מקרא קדש וביום השביעי מקרא קדש יהיה לכם כל מלאכה לא יעשה בהם” (שמות יב, טז).

על פי חז”ל במכילתא (והדברים הובאו ברש”י בתחילת פרשת בשלח) תכנו של היום השביעי של פסח היה נס קריעת ים סוף.

בתחילת פרשת בשלח נאמר “ויוגד למלך מצרים כי ברח העם”, ופירש רש”י: “איקטורין שלח עמהם, וכיון שהגיעו לשלשת ימים שקבעו לילך ולשוב, וראו שאינן חוזרים למצרים – באו והגידו לפרעה ביום ד’, ובחמישי ובששי רדפו אחריהם, וליל שביעי ירדו לים. בשחרית אמרו שירה”.

ואכן, על פי מסורת זו אנו קוראים ביום שביעי של פסח, את שירת הים.


המקור לשיטת חז”ל

האם ניתן למצוא בתורה רמז למסורת חז”ל, לפיה קריעת ים סוף הייתה ביום השביעי?

לאחר מכת בכורות, עם תאור יציאת בני ישראל, נזכר הצווי על חג הפסח בשנית: “שבעת ימים תאכל מצות וביום השביעי חג לה'”. (שמות יג, ו). על פי המתואר בפרשיה זו, לא נזכר כלל חג ביום טוב ראשון של פסח, אלא ביום השביעי בלבד!.

פרשיה זו פותחת במילים

“זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים מבית עבדים כי בחזק יד הוציא ה’ אתכם מזה ולא יאכל חמץ: היום אתם יוצאים בחדש האביב” (יג, ב-ג).

אם כן, על פי פשוטה של פרשיה זו, יום יציאת מצרים הוא דווקא היום השביעי של פסח. הדבר מסתבר, שכן עד לקריעת ים סוף לא היו בני ישראל חופשיים לגמרי: היציאה התחילה בליל ט”ו בניסן, אך רק עם טביעת חיל פרעה בים הוברר הדבר שבני ישראל יצאו לחירות לגמרי. במילים אחרות, תהליך היציאה של בני ישראל הסתיים בקריעת ים סוף.

לכן, פרשיה זו, המופיעה בתיאור יציאת מצרים, יכולה להוות את המקור לדברי חז”ל לפיהם קריעת ים סוף היתה ביום השביעי של פסח, ועל כן יש לציין יום זה דווקא כיום טוב.


השוואת יציאת מצרים לקריעת הים

ניתן למצוא קווי דמיון רבים בין תחילת התהליך- היום ראשון של פסח, ובין סופו – היום השביעי של פסח (לפחות סופה הפיסי של היציאה, שכן ידוע הדבר שחג השבועות, מעמד הר סיני ומתן תורה מהווים אף הם המשך ישיר של יציאת מצרים במובן הרוחני):

1. ישנן דרשות של מספר תנאים (המופיעות בהגדה של פסח) המונים את המכות שקיבלו המצרים, והם משווים בין המכות שקיבלו המצרים במצרים ובין המכות שהם קיבלו בים.

2. בליל ט”ו הוכו כל בכורי מצרים (ואין בית אשר אין שם מת), כאשר בני ישראל מוקפים מכל רוחותיהם בדם – על המשקוף ועל שתי המזוזות. גם בליל שביעי של פסח היו בני ישראל מוקפים בחומות הים בעמוד הענן והאש, כאשר המצרים טובעים בים.

3. בשני המקרים לא היה ברור מאליו שבני ישראל ראויים להגאל. לא סתם היו צריכים בני ישראל לסמן את עצמם כלפי עצמם – המשחית רצה, על פי חז”ל, להרוג גם אותם. כמו כן, על יד הים בני ישראל התפצלו לכיתות שונות – חלקם אמנם צעקו אל ה’, אך אחרות אמרו אל משה “המבלי אין קברים במצרים לקחתנו למות במדבר מה זאת עשית לנו להוציאנו ממצרים” (שמות יד, י-יב). מעשים קטנים (קרבן הפסח, דם המילה וקפיצת נחשון בן עמינדב למים), שביטאו אמונה בקב”ה, הם אלה שהביאו בסופו של דבר לגאולתם של עם ישראל בכללו, בשני המקרים.

4. בשני הלילות הגאולה נעשתה באופן בלעדי על ידי הקב”ה: לגבי ט”ו בניסן נאמר “אני ה'” (שמות יב, יג, כז), ובהגדה של פסח מבואר כי הכוונה היא לכך שה’ עשה זאת בעצמו: “אני ה'” – אני הוא ולא אחר”. בקריעת ים סוף נאמר “ה’ ילחם לכם ואתם תחרישון” (שמות יד, יג).

5. התאורים של שני הלילות דומים ביותר:

מבחינת המצרים:

בליל ט”ו נאמר

“ויקם פרעה לילה הוא וכל עבדיו וכל מצרים ותהי צעקה גדולה במצרים כי אין בית אשר אין שם מת. ותחזק מצרים על העם למהר לשלחם מן הארץ כי אמרו כולנו מתים” (יב, ל, לג).

בליל כ”א נאמר

“ויהם את מחנה מצרים, ויסר את אפן מרכבותיו וינהגהו בכבדות ויאמר מצרים אנוסה מפני ישראל כי ה’ נלחם להם במצרים” (יד, כה). בפסוק זה אכן מגיעים המצרים אל התכלית, של הכרה בגדולת ה'”

מבחינת ישראל:

בליל ט”ו נאמר

“ליל שימורים הוא לה’ להוציאם מארץ מצרים הוא הלילה הזה לה’ שימורים לכל בני ישראל לדורותם”

ובליל כ”א נאמר

“ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים והמים להם חומה מימינם ומשמאלם” (יד, כט) ואכן פסוק זה מביא את בני ישראל, אל תכלית יציאת מצרים – “ויאמינו בה’ ובמשה עבדו”.


המטרה: האמונה בה’

כאשר הקב”ה נגלה למשה, עוד בהיות בני ישראל עבדים, הוא אמר לו שביציאת מצרים ישולבו שתי מטרות:

האחת היא

“ולקחתי אתכם לי לעם, והייתי לכם לאלהים, וידעתם כי אני ה’ אלהיכם המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים, והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי לתת אותה לאברהם ליצחק וליעקב, ונתתי אותה לכם מורשה אני ה’ (שמות ו, ז-ח).

השניה היא

“וידעו מצרים כי אני ה’ בנטותי את ידי על מצרים והוצאתי את בני ישראל מתוכם”. (שמות ז, ה).

כלומר, המטרה מבחינת בני ישראל היא לדעת את ה’ ולעבוד אותו, ובתהליך יציאת מעבדות פרעה ילמדו גם המצרים פרק בחינוך ויכירו בגדלות ה’.

ביטויים אלה חוזרים על עצמם סביב קריעת ים סוף:

לפניה נאמר “וידעו מצרים כי אני ה’“(שמות יד, ד), ולאחר קריעת הים נאמר “וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה’ במצרים וייראו העם את ה’ ויאמינו בה’ ובמשה עבדו”.

אם כן, בני ישראל הגיעו לאמונה הגדולה בעקבות קריעת ים סוף – אמונה שבעקבותיה באה שירת הים. כלומר, תכלית יציאת מצרים – האמונה בה’ – לא מגיעה לסופה עד היום השביעי של פסח, בו ישראל אומרים שירה לקב”ה. רק לאחר קריעת הים עומדים בני ישראל כבני חורין, מאמינים בה’ ויכולים להתקדם לעבר מתן תורה.


שירה חדשה

על פי הקבלה והחסידות, העובדה שהיבשה נראתה בים מבטאת את הגילוי בתוך עולם הכיסוי. כלומר, ביום זה ישנה התגלות של הקב”ה לעולם באופן ברור ביותר, ולא בדרך נסתרת, כפי שאנו מכירים כל השנה.

בחסידות גם נקרא יום זה יומו של משה, שעל פי תיקוני זהר הוא שורש נשמתו של המשיח “עד כי יבוא שילה” – שילה בגימטריה משה”, וכגואל ראשון – כך גואל אחרון.

יהי רצון שנזכה להגיע לאמונה תמימה ולליל שימורים, ומתוכו לומר לפני הקב”ה שירה חדשה – כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות.

חג שמח

Rabbi David HaCohen

4/17/20

Rabbi David HaCohen

23 Nissan 5780

April 17, 2020

Introduction

As we know, the seventh of Pesach is not a separate holiday from Passover, as opposed to the Shemini Atzeret, which is an independent holiday at the end of Sukkot. That is, the seventh day of Passover is the last day of Passover only. This is reflected in the fact that Pesach’s seventh does not say a complete praise and does not “bless our lives”. Still, it is different from the weekdays in that it is a Yom Tov, like the first day of Passover.

Passover is therefore built from a Yom Tov on the head and a Yom Tov on the end, when the weekends are in the middle. As for the first day of Passover – we know very well that on that night the Israelites ate the Passover sacrifice, while there was an outbreak of firstborn, and it was a night of preservation. But with regard to Passover seventh – it is not explicit in the Torah why it should be celebrated today.

Splitting the Red Sea

In fact, the first commandment of Passover, which also mentions Passover’s seventh, appears even before the Exodus, and even before the first plague:

“And on the first day of the holy of holies, and the seventh day of the holy of holies, ye shall have no work in them” (Exodus 12:16).

According to the Sages in Mekhilta (and this was brought to the Rashi at the beginning of the Parashat Beshalach), the content of the seventh day of Passover was the miracle of splitting the Red Sea.

At the beginning of the Parashat Beshalach, it was said “and confessed to the king of Egypt that the people fled,” and Rashi interpreted: “Ictorin sent with them, and after arriving in the three days they saw that they did not return to Egypt -returned and told Pharaoh on Wednesday, and on the fifth and sixth they chased them. They went down to the sea on the Seventy Day and at dawn they said The “Shira”

Indeed, according to this tradition, we read Shirat Hayam on the seventh day of Passover.

The Sources of the Sages Method

Can we find in the Torah a clue to the Sages’ tradition that the splitting of the Red Sea was on the seventh day?

After the Makat Bechorot, with a description of the departure of the children of Israel, the commandment on Passover was recalled again: “Seven days you will eat matzah, and on the seventh day he will celebrate it.” (Exodus 13: 6). According to the description in this Parsha, no holiday was mentioned at all on the first day of Passover, but only on the seventh day.

This episode opens with words

“Remember this day when you came out of Egypt from a house of slaves, because the Lord has taken you out of it and will not eat chametz: today you are going out in the spring new” (13: 3).

Therefore, according to a simple parable, this day of Exodus is the seventh day of Passover. This is evident, since until the time of the Red Sea, the Israelites were not completely free: the departure began on 15th of Nisan night, but only with the drowning of the Pharaoh’s Army at sea did it become clear that the Israelites were completely freed. In other words, the process of Israel’s departure ended in the splitting of the Red Sea.

Therefore, this passage, which appears in the description of the Exodus, can be the source of the Sages’ statement that the splitting of the Red Sea was on the seventh day of Passover, and therefore this day should be noted today.

Comparing the Exodus to the Sea splitting

Many similarities can be found between the beginning of the process – the first day of Passover, and the end – the seventh day of Passover (at least the physical end of the exit, as it is known that Shavuot, at Mt. Sinai and the giving of the Torah are also a direct continuation of the Exodus in the spiritual sense) :

1. There are sermons of several conditions (which appear in the Passover Haggadah) numbering the blows received by the Egyptians and comparing the blows received by the Egyptians in Egypt with the blows they received at sea.

2. On the night of 15th, all the firstborn Egyptians were beaten (and there is no house there dead), when the Israelites were surrounded by all their spirits in blood – on the lintel and the two mezuzah. On the seventh night of Passover, the Israelites were surrounded by the sea walls of the cloud and fire, when the Egyptians drowning in the sea.

3. In both cases, it was not obvious that the Israelites deserved salvation. Not only did the Israelites have to mark themselves for themselves – the destroyer, according to the Sages, wanted to kill them too. Also, by the sea, the Israelites split into different classes – some did shout to the Lord, but others said to Moses ” Without tombs in Egypt we took to die in the wilderness what did you do to get us out of Egypt “(Exodus 12:12).

(Passover sacrifice, circumcision blood, and the leap of Nahshon ben Aminadav into the water), which expressed faith in G-d, are the ones that ultimately led to the salvation of the Jewish people as a whole, in both cases.

4. On both nights the redemption was made exclusively by the Almighty: For Tu BeNisan is said to be “I am the Lord” (Exodus 12: 13-12), and in the Passover Haggadah, the intention is that the Lord himself did it: “I am The Lord “- I am he and not another.” In the splitting of the Red Sea it is said, “The Lord will fight for you and you will grieve” (Exodus 13).

5. The descriptions of the two nights are very similar:

As far as the Egyptians are concerned:

On the night of Tu, it was said

“And Pharaoh rose up all night, and all his servants, and all the Egyptians, and there was a great cry in Egypt, that there was not a house where there was no dead. And the Egyptians would strengthen the people to send them out of the land, because they said we were all dead” (12: 3).

On the eve of night, it was said

“And he will smite the camp of Egypt, and cast out the chariots of his chariots, and lead them heavily, and shall say that Egypt is righteous against Israel, because the Lord fought them in Egypt” (Yad, so). In this verse the Egyptians do indeed come to the purpose of recognizing the greatness of God. “

From Israel’s point of view:

On the night of Tu, it was said

“A night of Shemurim is for her to be taken out of the land of Egypt is this night for Shemurim for all the children of Israel throughout their generations.”

And on the eve of night it was said

“And the children of Israel went inland into the sea, and the water hath a wall to their right and to their left” (Yad. 29: 2) And indeed this verse brings the Israelites to the purpose of the Exodus – “And believe in the Lord and in Moses they worked.”

Objective: Believing in God

When God revealed to Moses, even when the Israelites were slaves, he told him that the Exodus would have two purposes:

One is

“And I took you unto me unto the people, and I was unto you God, and knew that I am the Lord your God that bringeth you out from under the afflictions of Egypt, and brought you into the land which I bore by giving it unto Abraham to Isaac and to Jacob, and I gave it unto you to be my God.” ).

The second is

“And Egypt knew that I was the Lord with my hands on Egypt, and brought the children of Israel out of it.” (Exodus 7: 5).

That is, the goal for the Israelites is to know God and worship Him, and in the process of leaving Pharaoh’s lands the Egyptians will also learn a chapter in education and recognize the greatness of God.

These phrases are repeated around the splitting of the Red Sea:

Before her it was said, “And Egypt knew that I was the Lord” (Exodus 4: 4), and after the tearing of the sea it was said, “And Israel will see the great hand which the Lord has made in Egypt, and the people will see the Lord and believe in it and in Moses they have worked.”

Therefore, the Israelites came to great faith following the spitting of the Red Sea – a belief that followed the singing of the sea. That is to say, the purpose of the Exodus – the belief in God – does not come to an end until the seventh day of Passover, in which Israel is said to have served Gd. Only after the sea is split, the Israelites stand as free, believe in God and can move toward giving Torah.

New songs

According to Kabbalah and Hasidism, the fact that the land was seen at sea expresses the discovery within the world of cover. That is, on this day there is a revelation of G-d to the world most clearly, and not in a hidden way, as we have known all year.

Hasidism is also called the day of Moses, which, according to Zohar’s amendments, is the root of Messiah’s Soul “until Shiloh comes” – Shiloh in the Gematriya Moshe, “and as the first Redeemer “Moshe”- so the last Redeemer “Mashiach”.

May we have the merit to arrive to complete Emunah and Night of Waiting “Shemurim” and to say before Hashem a new song- and that is the meaning of the sentence “Ki Mi Tzetcha MeEretz Mitzrayim Erenu Niflaot”.

Shabbat Shalom to you and your entire family

We have to thank Ms. Shulamit Zar for this translation and with the help from my wife.