תפילת חנה דרש לראש השנה תשע”ד
הגמרא במסכת ברכות דף כט,א קובעת להלכה, שבראש השנה יש להתפלל תפילת עמידה של תשע ברכות. הפתיחה והסיומת סטנדרטיות כבכל יום ובאמצע הברכות של מלכויות זכרונות ושופרות. הגמרא מלמדת כי המקור לתשע ברכות בראש השנה, נובעע מתפילת חנה שבה יש תשע אזכרות של שם שמים.
אנחנו קוראים בהפטרת יום הראשון של ראש השנה את הסיפור של חנה. חנה אשה עקרה שהייתה רגילה להגיע למשכן בשילה מדי שנה כדי לבכות ולבקש מה’ שיזכה אותו בפרי בטן. חנה סובלת מפנינה צרתה שמלווה אותו ומקניטה (חז”ל מסבירים שפנינה לשם שמים נתכוונה) על אי יכולתה להביא לעולם ילדים. לבסוף, ה’ נענה לתפילותיה בראש השנה ופקד אותה והיא הרתה וילדה את בנה, את שמואל הנביא.
כנראה, שהסיפור של חנה מכיל שיעור כל כך חיוני ומרכזי לנו בראש השנה שלא רק שמפטירים את תפילת חנה אלא אף כל התפילה מיוסדת על תפילתה של חנה ולכן מתפללים תשע ברכות. מה המסר החשוב והחיוני כל כך בסיפור של חנה שהפך לבסיס לתפילותינו בראש השנה.
ניתוח של התפילה של חנה מגלה לנו שהחיים מלאים הפתעות ושינויים. אין מצב נתון שלא משתנה. חנה מתארת את היותה עקרה ואילו פנינה צרתה היא אם מרובת ילדים והנה הגלגל מתהפך ועקרה ילדה שבעה ואילו רבת בנים אומללה. חנה מלמדת אותנו שאין שום דבר יציב וקבוע בעולם. ה’ מעשיר עניים ומעני עשירים מגביה שפלים ומשפיל גאים. הכל משתנה אין חזקות.
בשנה שעברה עברנו בעולם תקופה של מיתון כלכלי, יום יום אנו קוראים על מפעלים ועל עשירי עולם שקורסים. האנשים שלפני יום היו מלכי העולם הפכו בין רגע לאנשים עניים. מצד שני אנשים שלא היה להם כלום הפכו בין לילה לאנשים עשירים. חנה ממשיכה ואומרת “אל תדברו גבוהה גבוהה קשת גיבורים חתים ונכשלים עזרו חיל.” זהו המסר של חנה לעם היהודי ואולי לאנושות כולה ביום הדין. החיים כל כך הפכפכים ההווה שביר כל כך. התוצאות של ראש השנה הם בלתי צפויות וכך עלינו לחוש.
מבחינה רגשית ראש השנה הוא אחד הימים הקשים ביותר בשנה. אנחנו יודעים כיצד להתמודד עם יום הכיפורים. יום הכיפורים הוא יום של ניתוק מהגוף ניתוק מהיום יום, אנחנו לא אוכלים זהו יום של רחמים. אנחנו מתנתקים מהפיזיות ושופכים את ליבנו לה’. לעומת זאת, בראש השנה אנחנו נדרשים מצד אחד לחוש באמצע משפט על כל עתידנו ומאידך עלינו לשמוח כביום חג.
כיצד מתמודדים עם המצב של “וגילו ברעדה”. ר’ צדוק הכהן מלובלין, מחבר “פרי צדיק”, מדגיש שהשברים והתרועה שהם צלילים שבורים חייב להיבלע בין שתי תקיעות פשוטות שלמות וצלולות. קול התקיעה משדר שמחה וביטחון ובין קולות הביטחון, יש שברים שמייצגים את חוסר הביטחון. כקולות השופר אומר ר’ צדוק, צריכות להיות רגשותינו ביום הדין. עלינו להתנהג בחיצוניות כביום חג, אך בפנים עלינו לחוש את חוסר הביטחון את חוסר היציבות ואת הפחד שכל עתידנו בשנה הקרובה תלוי ביום הזה. מי שמפקפק בכך צריך רק לחשוב שוב על מה שהתרחש בשנים האחרונות מה קרה בעולם ומה קרה לאנשים ולקהילות וזה בהחלט מפחיד. זהו המסר שחנה מנסה להעביר לנו. עלינו לפקוח את האוזניים ואת הלב ולקלוט את המסר.
עבור חלק מהאנושות השנה תביא עמה את הדברים הטובים ביותר ועקרה ילדה שבעה ואילו לחלק מהאנשות השנה תביא עמה דברים פחות טובים ורבת בנים אומללה.
המנהג הוא לתקוע בשופר מאה קולות כנגד מאה פעיות שפעתה אמו של סיסרא (שופטים ה פסוק כח – ל ובמדרשים שם). יש להבין, מה הקשר בין תקיעות שופר בראש השנה לבכיותיה של אמא שאפילו איננה יהודיה.
אפשר להסביר, כי הפעיות של אמא של סיסרא מייצגות את חוסר הוודאות בעולמנו. אם סיסרא יחזור כמנצח זה ייצג את הניצחון הגדול ביותר בקריירה שלו. אך לעומת זאת, עם סיסרא לא ישוב מן הקרב, או אז תהיה זו הטרגדיה הגדולה ביותר עבור אמו. כל חייה מונחים על כף המאזניים. אמא של סיסרא איננה יודעת מה יתרחש לבסוף. כל רשרוש מבחוץ גורם לה לבכות ולחשוב הנה הוא בא חי או בארון. אם סיסרא מייללת מתוך חוסר ודאות ופחד. תקיעות שופר מזכירות לנו את החיים והמוות ההצלחה והכישלון. הכל תלוי על כף המאזניים ביום הדין. עם זאת אנחנו כיהודים צריכים להקיף את הרגשות הללו עם תקיעות שמשדרות ביטחון. איננו יכולים כיהודיים להחצין את רגשות חוסר הביטחון החוצה משום שזה יום חג, אך מצד שני, אל לנו לטעות, בתוך החג הזה יקבע עתידנו בשנה הקרובה.
מדוע חז”ל בחרו באם סיסרא? האם הם לא יכלו לבחור בבכיות של אמא יהודייה. הייחוד באם סיסרא שמבחינתה היה כאן מצב שאין בו אמצע או נצחון הגדול ביותר או הפסד מוחלט. כל מגמת חייה של אם סיסרא הייתה לגדל בן שיהיה מצביא מזהיר. אם בן זה ימות במלחמה כל חייה יצאו לריק, טוב לה שלא נולדה. חז”ל מלמדים אותנו שהתחושה בראש השנה צריכה להיות שאין הזדמנות שנייה. זהו “משחק על כל הקופה”. מי לחיים ומי למוות.
הכול יכול לקרות, זה מה שמלמדת אותנו חנה. אין מוסכמות, אין חזקות. יהי רצון שכולנו נזכה להיכתב בספר חיים טובים

Rabbi David HaCohen Chana’s Prayer
The Gemara in Masechet Brachot 29:1, sets the halacha that on Rosh Hashana (R”H) one prays the Amida with 9 brachot which is different from Shabbat that we pray 6 brachot. The beginning and ending are standard as in every day and in the middle are the 3 brachot of Malchiot, Zichronot and Shofrot. The Gemara teaches that the source of the 9 brachot on R”H comes from the tefilot of Chana that have also 9 mentions of Shem Hashem.
We read the Haftora of the first day of R”H, the story of Chana. Chana was a barren woman and was accustomed to go to Mishkon Shilo every year in order to cry and request from Hashem to allow her to have children. Chana was suffering from her husband’s other wife named Penina who was insulting her (Chazal explains that Penina also had good intentions Leshem Shamayim), for her inability to bring children to this world. At the end Hashem answered her prayers on R”H and chose her and gave her the ability to become pregnant and gave birth to her son, later on known as Shmuel Hanavi.
It appears that the story of Chana has a very essential lesson and is central to us on R”H. Not only do we say the Haftorah of the prayer of Chana but the entire prayer is based on the prayer of Chana and for that reason we say the 9 blessings. What is the most important and necessary lesson in the entire story of Chana that changed the basis of our prayers in R”H?
An analysis of the prayer of Chana shows us that her life is full of surprises and changes. There is no situation that does not change. Chana describes herself as a barren woman and her “sorrow”, Penina as a woman who has multiple children. And now suddenly the wheels turn in the opposite direction and the barren woman gives birth to 7 children, and the woman with multiple children becomes miserable. Chana teaches us that there isn’t anything steady and permanent in this world. Hashem can make the poor wealthy and He can make the wealthy poor. In other words, He raises the downtrodden and brings down the proud person. Everything changes and there is nothing permanent.
Last year we witnessed a time of overall recession, where the world’s rich businesses collapsed and the kings of the world became poor people. On the other we heard of people who did not have anything and overnight became wealthy people. Chana expresses this situation and says “Al Tidabru Givoha Givoha Keshet Giborim Chitim V’nichshlim Azru Chayil”. That is the lesson to learn from Chana to the Jewish nation and all of mankind in this “day of judgment”. That the life constantly changes and the present is very fragile. This shows that the results of R”H are impossible to foresee and predict and thus is the way to feel.
Emotionally, R”H is one of the most difficult days of the year. We know how to deal with Yom Kippur (Y”K). Y”K is a day to disconnect the body and from the daily life. We do not eat; it is a day of mercy. We disconnect ourselves from our physical being and we turn our hearts to Hashem. On the other hand on R”H we demand on one side to feel that we are in the middle of our sentence for all our future, but despite our worry for our lot we must feel happy like any other holiday.
We are struggling with the situation of “V’gilu Birada”. V’gilu means to feel happy and Birada means to feel concern for ourselves. A big talmid chacham R’ Tzodok HaCohen from Lublin, the author of “Prei Tzadik”,emphasizes that the Shevarim and Teruah that are blown are broken sounds that must be swallowed between the Tekiot that are simple, complete and clear sounds. The sound of the Tekiah transfers happiness and confidence and between the sounds of confidence, there are the Shevarim that represents the lack of confidence. Like the sounds of the shofar says R’ Tzodok, our feelings must be in the “day of judgment”. It is upon us to behave externally as a holiday but internally we must have the feeling of lack of confidence, lack of steadiness and fear that all our future in the coming year depends on this day. If someone hesitates to feel this way that he must think over again what happened the previous year, what occurred in the world and what happened to people and communities and that will definitely bring fear. This is the lesson that Chana tries to give us. We must open our ears and hearts and get the lesson. For part of mankind this year will bring with itself the good things like and the barren woman who had seven children and for the other part of mankind this year will bring with itself less than good things like “Rabat Banim Umlala” a woman with multiple children will be miserable.
The custom is to blow the shofar 100 sounds for the 100 sounds of Cisra’s mother (Shoftim 5:28 -30 in the midrashim). We need to understand what the connection is between the 100 sounds of Tekiot of the shofar on R”H against the 100 cries of Cisra’s mother, even though she was not Jewish.
One can explain that the cries of Cisra’s mother represent the uncertainty in our world. If her son Cisra would return as a winner that would represent the greatest victory in his career. But if Cisra would not return from the battlefield then that would be the greatest tragedy for his mother. All life is now is placed on the scale. Cisra’s mother did not know what would happen in the end. All sounds from the outside causers her to cry and think that he may return alive or in a coffin. Cisra’s mother cries from uncertainty and fear. The tekiot of the shofar reminds us of life and death, of success and failure. All is dependent on the scales of this judgment day. With that, as Jews we must surround these feelings with the Tekiot that broadcast confidence. We cannot as Jews externalize our feelings of lack of confidence because it is a holiday, on the other hand we cannot be mistaken that on this holiday our future for the new year will be determined.
Why did Chazal chose Cisra’s mother? Could they have not chosen on the cries of a Jewish mother? The special thing of Cisra’s mother is that there was no middle situation in her case; it must be either a great win or an absolute failure. All her life’s purpose was to raise a son that would be a great commander. If this son would die in a war all her life would have been in vain, better that she would not have given birth. Chazal teaches us that the feeling on R”H should be as if we do not have a second chance. This play is a gamble on the entire pot. Who should live and who should die.
Anything can happen, that is what Chana teaches us. There is no consensus or certainty. Yehi Ratzon may we be zoche to be written in the “Book of Good Life” and we will be zoche to happiness, health and wealth and a lot of nachat from our families and our children.